<h1>סמ"ג עשין סימן קל"ד</h1>
<h2>דף יב.</h2>
מסקינן בפ"ק דחולין, האומר לשלוחו צא ותרום לי והלך לתרום ואינו יודע אם תרם אם לא תרם ובא ומצא כריו תרום אין חזקתו תרום, שאין אומרים באיסורין חזקה שליח עושה שליחותו להקל אלא להחמיר וחושש שמא אחר תרם שלא ברשות (רמב"ם תרומות פ"ד ה"ו).
<h2>דף צז.</h2>
תניא בפרק המוכר פירות (ב"ב צ"ו א') ובקידושין בפרק בתרא (ע"ט א') הבודק את החבית והניחה להפריש תרומה על אחרים עד שתעשה כולה תרומה ויתננה לכהן ולאחר זמן בדקה ומצאה חומץ, מעת שבדקה תחילה עד שלשה ימים ודאי יין וכל יין שחשב באותן הימים שתרומת שלו בחבית הרי הוא מתוקן, מכאן ואילך ספק וצריך להפריש תרומה שניה (לשון רמב"ם תרומות פ"ה הכ"ד) כך מפרש שם רבי יוחנן. ורבי יהושע בן לוי אמר כל שלשה ימים קודם בדיקה אחרונה ודאי חומץ משם למפרע ספק והיא תרומה ויחזור ויתרום, ורבינו יעקב (חולין צ"ז א' תד"ה אמר) תופס עיקר כרבי יהושע בן לוי בכל מקום. ורבינו יצחק ורבינו שמואל פוסקים כאן כרבי יוחנן הלכה למעשה דהא דרומאי משמיה דרבי יהושע בן לוי סוברים כרבי יוחנן וכן רבא בפרק בתרא דע"ז (ס"ו ב') [אמר דריחיה חלא וטעמיה חמרא חמרא] ובפרק המוכר פירות (צ"ו א') משמע שסובר רבי יוחנן ריחיה חלא וטעמיה חמרא חמרא (תד"ה דרומאי), ומברכים עליו בורא פרי הגפן. בסוף פרק שלישי דגיטין (ל"א א') אמר, בשלשה פרקים צריך לבדוק את היין שהניחו להפריש עליו שמא החמיץ, ואלו הם, בקידום של מוצאי החג, ובהוצאת סמדר, ובשעת כניסת מים לבוסר, פירוש (תד"ה ובשעת) שהבוסר יש בתוכו לחלוחית ותנן נמי במסכת שביעית (פ"ד מ"ח) הבוסר משהביא מים אוכל בו פתו בשדה, ויין מגתו מפרישין עליו בחזקת שהוא יין ארבעים יום (ע"פ רמב"ם שם הכ"ה).
<h2>דף קל:</h2>
אין תורמים תרומה גדולה אלא מן המוקף, דכתיב והרמותם ממנו תרומת ה' ממנו מן המוקף כדתניא בספרי, ומקרא הוא בתרומת מעשר ואינו בא ללמד על תרומת מעשר שהרי אינה צריכה מוקף ולא בא ללמד אלא על תרומה גדולה וכן מפרש בירושלמי (תרומות דף ח' ב' ומרה"פ), כיצד היה לו חמישים סאה בבית אחד וחמישים סאה בבית אחר לא יפריש (מחמת) [מאחת] מהן שתי סאים על המאה שנמצא מפריש תרומתו ממקום זה למקום אחר, ואם הפריש שלא מן המוקף תרומתו תרומה (ע"פ רמב"ם תרומות פ"ג הי"ז ור"י קורקוס). תניא בתוספתא (תרומות פ"ג ה"ט) פירות המפוזרים בתוך הבית או שתי מגורות שבבית תורם מאחת על הכל, שקי תבואות ועיגולי דבילה וחביות של גרוגרות אם היו בהקפה אחת תורמין מאחת על הכל, חביות של יין שלא סתם פיהם תורם מכל אחד ואחד נסתמו תורם מאחת על הכל (ע"פ רמב"ם שם הי"ח ע"ש). ואמרינן בפרק האשה רבה (יבמות צ"ג ב' תד"ה אלא) שבשבתות ובימים טובים מותר להפריש שלא מן המוקף. שנינו במסכת ביכורים (פ"ב מ"ה) ומפרש לה בירושלמי דתרומות (שם) תרומת מעשר מפרישים אותה שלא מן המוקף שנאמר מכל מעשרותיכם תרימו וגומר אפילו מעשר אחד במדינה זו ומעשר אחד במדינה אחרת מפריש תרומה אחת על הכל, ותלמידי חכמים אין תורמים אלא מן המוקף ואפילו לתרומת מעשר (רמב"ם שם ה"כ ועי' ראב"ד) כדאיתא בפרק שלישי דגיטין (ל' ב' ותד"ה וכי) גבי בן לוי שנותנים לו מעשר שאין נותנים מתנות אלא לחבר כדאיתא בפרק הזרוע (חולין ק"ל ב') לכך אומר שם וכי נחשדו חברים על כך לתרום שלא מן המוקף. בן לוי שהיה לו מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו והניחו להיות מפריש עליו והולך והוא בטבלו מה שעשה עשוי שנאמר כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' מלמד שהוא עושה את כולם תרומה לאחר, הפריש ממנו תרומת מעשר תחילה ואחר כך הניחו להיות מפריש עליו והולך עד שיעשה כולו תרומת מעשר ויתננו לכהן לא עשה ולא כלום שנאמר את מקדשו ממנו בזמן שקדשיו בתוכו עושים אותו תרומה לאחרים אין קדשיו בתוכו אין עושים אותו תרומה לאחרים, וכן המניח פירות להיות מפריש עליהם תרומה גדולה צריך להיות טבולים לתרומה, ואם הניחם להיות מפריש עליהם מעשר צריך שיהיו טבולים למעשר (רמב"ם שם הל' כ"א—כ"ב).
